שוויון במזונות? הגיע הזמן להחלה רטרואקטיבית

שוויון במזונות? הגיע הזמן להחלה רטרואקטיבית

הפסיקה המהפכנית של העליון תיקנה עוול של שנים וכעת ראוי ליישם אותה גם על מקרים שנדונו בעבר. כי פסקי דין בעניין מזונות הם לעולם זמניים

עו"ד פנינה בכר 

כמעט שנה חלפה מאז פרסום ההלכה החשובה של בית המשפט העליון (בע"ם 919/15), שקבעה כי יש לחלק את נטל המזונות באופן שוויוני כשמדובר במשמורת משותפת, בהתאם להכנסות ההורים. בתקופה זו הוגשו תביעות רבות מצד אבות שביקשו להפחית את גובה המזונות שבהם חויבו בעבר, אולם רוב התביעות נדחו למעט במקרים שבהם טרם ניתן פסק דין. שינוי מגמה זו הוא צודק ואפשרי.

 

  • להלכת המזונות המלאה בפסיקת העליון – לחצו כאן

 

דמיינו את התרחיש הבא: שני אבות גרושים גרים באותו בניין. האחד בדירה מס' 5 והשני בדירה מס' 7. לשניהם ילדים בגילאים דומים, שניהם מרוויחים משכורת דומה וכך גם בנות זוגם לשעבר. הוצאותיהם על הילדים דומות והם חולקים עם האימהות זמני שהות שוויוניים.

 

לכאורה, חיוב דמי המזונות של שניהם אמור היה להיות זהה או לכל הפחות קרוב, אבל החיוב של הראשון נקבע בפסק דין שניתן לפני פרסום ההלכה והחיוב של השני נקבע בפסק דין שניתן אחרי מועד זה. בהתאם, האחרון משלם מזונות נמוכים הרבה יותר ביחס לשכנו ואולי אף פטור מהם. 

לאחר פרסום ההלכה החדשה חשו אבות רבים שאלת הצדק זקפה ראשה ומעתה יוכלו לחזור אל בית המשפט ולזכות בתיקון עוול של שנים רבות. תקוותם נסמכה על הכלל שלפיו פסקי דין בעניין משמורת ומזונות הקטינים אינם סופיים וניתן לעתור לבית המשפט לשנות אותם אם התרחש שינוי נסיבות מהותי (שהוגדר בפסיקה כשינוי שלא ניתן היה לצפות בעת מתן פסק הדין).

בפועל הדבר לא קרה. אבות שפנו לבית המשפט בבקשה להפחתה או לביטול דמי המזונות תוך הסתמכות על ההלכה החדשה נדחו משני טעמים. הראשון, כי יש חשיבות רבה לשמור על יציבות המשפט והביטחון בהסתמכות על פסק דין. הנימוק השני התבסס על העובדה שחיובי מזונות נקבעים בדרך כלל במסגרת פסקי דין רחבים שעוסקים בכל המחלוקות בין בני הזוג: תביעות רכושיות, תביעות למשמורת ועניין מזונות הקטינים. שופטים רבים ציינו כי מדובר במארג של החלטות ולא ניתן לדון בתביעה לשינוי דמי המזונות בנפרד ותוך התעלמות מאיזונים שנעשו.

איך ניתן לשבור את המחסום?

בשאלת יישומן הרטרואקטיבי של הלכות משפטיות חדשות, נקודת המוצא היא "הלכת אטינגר" שקבעה כי הלכה חדשה חלה הן ביחס לעבר והן ביחס לתביעות עתידיות, כשבכל מקרה יש לבחון את הנסיבות וההקשר.

 

ואכן, בתמ"ש (ת"א) 21810-06-16, שניתן לאחר פרסום ההלכה בקי שעבר ועסק במזונות קטינים נקבע במפורש: "אין זה סביר בעיניי כי חרף פסק הדין וההלכה החדשה שיצאה מבית המשפט העליון, פסק דיני זה יתעלם מכל זאת ויחיל פרשנות לדין האישי שאבד עליה הכלח". 

נראה אם כן שבית המשפט נכון להחיל את ההלכה החדשה גם על מקרים שנדונו קודם פרסומה, אך תחולה זו מוגבלת כיום רק לתביעות "תלויות ועומדות" שטרם ניתן בהם פסק דין. 

מזונות – פסק דין הולך ונמשך

ביצוע פסק דין בעניין מזונות ילדים הוא "הולך ונמשך" על פני שנים. בכך הוא שונה מהותית מתביעה רכושית שבה ההליך מגיע לכדי סיום בנקודת זמן אחת עם חלוקת הרכוש.

 

בהתאם, מתוך הבנה כי מזונות ילדים הם צורך דינמי שעשוי להשתנות מעת לעת, אפשר המחוקק לצדדים לשוב לבית המשפט כאשר הנסיבות משתנות מהותית. העיקרון אינו ייחודי לתחום המזונות וקיים גם בפסקי דין שעוסקים במשמורת קטינים ובתביעות לתשלומים עיתיים בגין נזקי גוף. 

פרופ' נינה זלצמן מבהירה בספרה "מעשה בית דין בהליך אזרחי" (1991) שפסק דין למזונות קטינים מביא את המחלוקת לכדי סיום זמני בלבד, וכאשר מתרחש שינוי בעובדות באופן שהמשך החיוב הופך בלתי צודק כלפי אחד מבעלי הדין, קמה לו עילה לפתוח בדיון מחודש. 

ייחודה של סוגיית המזונות בא לידי ביטוי בהיבט נוסף. על פי החוק, קטין יכול להגיש תביעה עצמאית למזונותיו ולטעון כי טובתו לא נשקלה יחד עם העניינים האחרים שהניחו הוריו לפני בית המשפט. 

בנסיבות אלה, ולנוכח אופיים המיוחד של מזונות קטינים, מוצע להתייחס לכל פסק דין שניתן בנושא זה כזמני או "תלוי ועומד", עד שישתנו הנסיבות. בהתאם, ניתן יהיה להחיל את בע"ם 919/15 גם על מקרים שהוכרעו קודם פרסום ההלכה. 

יתרה מכך, פסקי דין שניתנו בעבר ונקבעה בהם חלוקה לא שוויונית של נטל המזונות על אף נסיבות כלכליות דומות של ההורים ואחריות הורית משותפת, הופכים כיום לבלתי צודקים כלפי בעל הדין שעותר לשינוי. 

הדברים אמורים גם ביחס למזונות שנקבעו בהסכם גירושים שנחתם קודם פרסום ההלכה וקיבל תוקף של פסק דין. זאת בהתאם לפסיקה שקובעת כי ניתן לדון מחדש גם במזונות שנקבעו בהסכם אם חל שינוי נסיבות מהותי (ע"א 442/83). 

דחיה קטגורית של תביעות להפחתת מזונות שנקבעו קודם פרסום ההלכה החדשה אינה חפה מקשיים. ייחודיותו של תחום המזונות מוליך למסקנה כי יש לחזור ולבחון את המונח "תלוי ועומד" ולהקביל אותו למעמד הזמני או הלא סופי של פסק הדין למזונות קטינים. בכך ייפתח הפתח הצר שהותיר המחוקק לדיון מחודש בחיובי מזונות שנקבעו בעבר ותחולת ההלכה ההיסטורית תורחב ליותר ויותר משפחות באופן התואם יותר את מגמת השוויון של תקופתנו. 

Categories: פרסומים